נעמי: "הגענו לבית שאן לפני ארבע שנים, מיד אחרי החתונה, בעקבות בית המדרש. כשבית המדרש עבר לנווה הנחל, גם אנחנו עברנו. היו לי חששות, לא אכחיש, אבל היום אני מרגישה שהגעתי לגן עדן: מקום שקט, ירוק ויפה, שנחל חרוד זורם למרגלותיו. זו שכונה של פעם, שנבנתה עם תשתית חכמה, ויש כאן הכול. נכון, יש פה אנשים עם סיפורי חיים מורכבים, וגם משפחות במצוקה. אבל הפוטנציאל עצום. הדבר העיקרי שחסר בנווה הנחל היום הוא ילדים… השכנים, שרובם מבוגרים, מקבלים אותנו ואת בנותינו באהבה גדולה. רבים מהם גדלו בשכונה – בשנות ה-50, ה-60 וה-70, ומספרים לנו איך היה כאן פעם: המשפחות הגדולות, הדלתות שלא ננעלו אף פעם, המוני הילדים ששיחקו בחוץ כל היום. היום הם כל כך מאושרים לראות ילדה קטנה מתרוצצת ושרה לפני הבניין. והם רק מבקשים: "תביאו עוד משפחות כמוכם…" השכונה הזאת היא משפחה, ומי שבא מתאהב."

דור: "אני אדם שצריך משימה… בית המדרש הגיע לשכונה, ואנחנו בעקבותיו, כי הרגשנו שהצורך גדול, וכאן העבודה שלנו תוכל להתפתח. באנו כדי לחזק את השכונה ואת תושביה, ומצאנו שהערוץ הוא דו-כיווני, וגם אנחנו שואבים מהם הרבה כוח. המפגש עם התושבים מדהים, ואנחנו עטופים באהבה. בהדרגה נבנית כאן קהילה בריאה, עם הרבה אור והרבה טוב."