"הגעתי לדרך הארץ כמעט במקרה, כעובד שכיר שחיפש פרנסה. אבל מהר מאוד הבנתי שהתוכנית הזאת היא משהו אחר. (ומסתבר שאני לא היחיד שחושב כך: בתקופתי הוזמנו לוועדה לזכויות הילד בכנסת כאחת מ-9 תוכניות מובילות בישראל בתחום הילדים והנוער).
מאוד התחברתי לרעיון המרכזי: בעידן שכולו מסכים, 'דרך הארץ'; מפגישה ילדות וילדים עם הטבע, עם האדמה, עם התחושות, האוויר והשקט שהם לא מכירים.
פעם בשבוע משאירים את הסמארטפון בבית, יוצאים לשטח, מתלכלכים ולומדים: איך להכין מטפונס ופיתות על האש, לדוג, למסוק זיתים, לבנות מתקנים, וגם לשחק משחקים של פעם… הגענו למקומות מדהימים, יערות, נחלים, מפלים, רק 2 ק"מ מהבית, אבל הם מעולם לא היו שם. הטבע שבחוץ חיבר את כולנו לנשמה שבפנים: מסכות התקלפו, מחיצות נפלו, הציניות נעלמה ונוצר שיח אחר.
גם ילדים שנחשבים 'חלשים' או 'קשים' השתלבו, וגילו יכולות חדשות. הרחבנו את הפעילות מ-5 ל-8 קבוצות, ו'דרך הארץ' הייתה למותג מבוקש בבית שאן. גם עבורי, באופן אישי, זו הייתה חוויה מעולם אחר – עולם הטבע.

"בסוף השנה ערכנו יום הורים. הבאנו את ההורים לטבע, ואפילו ראש העיר הגיע. הילדים הכינו אוכל, בנו אוהלים והקימו מתקנים, וגם ההורים באו לעבוד. טקס חגיגי מרגש, אבל בלי חולצות לבנות. כולם התלכלכו בעפר ובבוץ, ובכל זאת, זה היה הכי נקי שיש. שם בטבע נפתח משהו בין ההורים לילדים. משהו טהור ונקי."